פסק-דין בתיק בש"א 730/09

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי הציבור מר שלמה גולדמן ומר גדעון ברקסמאיר; תע"א 3767-07) בו התקבלה בחלקה הקטן תביעתו של המערער לרכיבים שונים הקשורים בעבודתו במשיבה. המערער עבד במשיבה, שהיא חברה שעוסקת בשיווק משקאות בצפון הארץ (להלן גם החברה) בתפקיד של מוכרן / איש שיווק מיום 1.6.99 עד ליום 5.8.07, כאשר התפטר בטענה שפיטוריו נבעו מהרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לטענתו של המערער, הוא התפטר לאחר שפניותיו לחברה בעניין תשלום זכויותיו לא נענו.

המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי לתשלום פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר עבודה, דמי הבראה, דמי חג, הפרשי תשלומים לביטוח מנהלים, גמול עבודה בשעות נוספות, תשלום תוספת יוקר, ופיצויי הלנת שכר.

            להלן עיקר הכרעתו של בית-הדין האזורי :

2.         בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער על כל רכיביה, למעט ברכיב של הפרשי שכר לחודשים אוקטובר 2000 עד פברואר 2001 והפרשי דמי הבראה. להלן עיקר קביעותיו ומסקנותיו, על פי רכיבי התביעה:

א.  הפרשי השכר: המערער טען כי הוא קיבל שכר בגובה 6,000 ש"ח נטו, כאשר 487 ש"ח מתוכם הוא קיבל במזומן לפי הסכם בעל פה שמנוגד לאמור בתלושי השכר שלו. בית הדין האזורי דחה טענה זו משלא הוכח קיומו של ההסכם הנטען, אלא הוכח כי השתכר סך של 5,513 ש"ח נטו לאחר הניכויים כפי שמצוין בתלושים. לכן נדחית התביעה להפרשי שכר בגין המשכורת האחרונה, ומתייתרת המחלוקת לגבי גילום השימוש ברכב החברה ובטלפון הנייד בשכרו של המערער.

      לצד זאת, התקבלה תביעתו בגין הפרשי שכר בחודשים אוקטובר 2000 עד פברואר 2001 בסך כולל של 5,000 ש"ח, לאחר שהוכח כי שכרו הופחת ב-1,000 ש"ח בכל חודש ללא הצדקה. במקביל, התביעה ל פיצויי הלנת שכר התיישנה.

ב.   ביטוח מנהלים: החברה הפרישה עבורו כספים לפוליסת ביטוח מנהלים מיום 1.8.02. נדחתה טענת המערער כי הוא היה זכאי מכוח הסכם בין הצדדים להפרשות לביטוח מנהלים ממועד תחילת עבודתו בחברה. המערער לא הציג כל הסכם בעניין ואין כל מקור לחייב את החברה בהפרשות אלה.

ג.   גמול שעות נוספות: הייתה מחלוקת בין הצדדים האם המערער עבד שעות נוספות. הוא הציג טבלאות ורישומים לפיהם הוא עבד ב-653 שעות נוספות מינואר 2004 עד אוגוסט 2007. החברה טענה מנגד כי הוא עבד פחות מ-6 שעות עבודה ביום. תביעתו ברכיב זה נדחתה משום שהוא לא הוכיח את השעות בהן עבד בפועל, הטבלאות שעליהן הוא מסתמך בתביעה הוכנו על ידו בדיעבד לצורך הגשת התביעה, והוא לא המציא לבית הדין את יומני העבודה המקוריים שנמצאים בידיו וזאת ללא הסבר סביר.

ד.   התקבלה התביעה ל הפרשי דמי הבראה בסך 42 ש"ח.

ה.  תשלום תוספת יוקר: המערער טען כי מגיעה לו תוספת יוקר בהתאם לצווי ההרחבה במשק, אך טענתו נדחתה משום שהוא לא כימת את תביעתו ולא הוכיח כי לא שולמה לו תוספת היוקר לפי צו ההרחבה.

ו.   פיצויי הלנת שכר בגין איחור בתשלום משכורת: המערער לא כימת את התביעה ברכיב זה ולא שילם עבורו את האגרה, התביעה ברכיב זה גם לא הוכחה לגופה ולכן היא נדחית.

ז.   פדיון חופשה: לפי חוות דעת רואה החשבון מטעמו של המערער הוא לא זכאי ליתרת ימי חופשה, הוא זנח רכיב זה בסיכומיו, וגם לגופו של עניין החברה הוכיחה כי שילמה לו את הפדיון המגיע לו.

ח.  דמי חגים: המערער לא נקב ב-12 ימי החג עבורם לטענתו הוא זכאי לתשלום ולא הוכיח מתי ואם עבד בימי חג. בנוסף, טענותיו סותרות זו את זו, ורואה החשבון מטעמו התעלם מימי החג שחלו בשבת. לכן התביעה ברכיב זה נדחית.

ט.  פיצויי פיטורים: המערער טען שהחברה הפרה בשיטתיות את זכויותיו, הוא התריע על כך בפניה פעמים רבות, ולאחר שהחברה לא נענתה לדרישותיו הוא נאלץ להתפטר ולכן יש לראות בכך כפיטורים בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה. החברה טענה מנגד כי הוא התפטר מרצונו, לאחר שהתגלע ויכוח בינו לבין מנהלי החברה בנוגע להפרות משמעת מצדו, ובכל מקרה היא הייתה מעוניינת שימשיך בעבודתו ושהמחלוקות ייפתרו בהסכמה אך הוא סירב.

בית הדין האזורי קבע כי לא הייתה כל הרעה בתנאי עבודתו. זאת לאור העובדה שהמערער עבד בחברה 8 שנים והדבר מעיד על כך שהוא קיבל עליו את תנאי עבודתו. כמו כן, הוא לא נתן לחברה הזדמנות אמיתית לתקן את ההפרות הנטענות, הוא הודה שהוא החליט ממילא להתפטר בלי קשר לעמדת החברה, ולאור הקביעות בפסק הדין לא היה כל בסיס למרבית מדרישותיו של המערער. משלא הוכחו ההפרות הנטענות, ולא הוכח קשר סיבתי בין ההפרות להתפטרות, התביעה ברכיב זה נדחית.

            בסיכומו של דבר, בית הדין האזורי פסק לטובתו של המערער סך של 5,000 ש"ח בגין הפרשי שכר ו-42 ש"ח בגין הפרשי דמי הבראה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. המערער מלין בפנינו על דחיית יתר רכיבי תביעתו.

            עיקר טענות הצדדים בערעור :

3.         המערער חוזר בפנינו על טענותיו כפי שנטענו בבית הדין האזורי באשר להפרת זכויותיו על ידי החברה וסירובה להיענות לדרישותיו ובעניין כל רכיב ורכיב בתביעתו. לטענתו תביעתו הוכחה על כל רכיביה.